על הרצפה, גוף אישה
נופל, מתקפל, מונח, קיים.
הגוף מפנה מקום למה שנתפס כבלתי נראה.
מרחב משותף להאט ולשאול
האם השקט או הדומם כזה הוא?
המבט מוזמן להקשיב לצורות,
לאפשר לרעד להדהד בעיניים,
לשהות במחשבות שריריות-רגשיות על מתי ובמה אנחנו נאחזים?

​

כוריאוגרפיה מאת שני בר דימרי
בביצוע רותם גרינברג
עיצוב תאורה וסאונד: עומר בולנז'ר כהן
דרמטורגיה: דורון גליה-קינד
הפקה: סיגל דהן
 

היצירה הועלתה בסיוע הקרן ליוצרים עצמאיים והחלה את דרכה במסגרת תכנית 3|2|1- הבמה ליוצרים חדשים של מרכז סוזן דלל. התכנית הוקמה בתמיכת מויצת הפיס לתרבות ואמנות.

תודות: לקרן זוהר שהחלה איתי את דרכה של היצירה, למשפחה שלי, ליהונתן בן זוגי על התמיכה ולפלג שלי שמלמד אותי על אימהות, שברים, למידה ואהבה גדולה.